הרבה אנשים רואים את הסרטון הזה וחושבים שמדובר בעריכה מאוד מסובכת. האמת היא שהרעיון די פשוט.
הנה ההוכחה. שני פריימים מתוך הסרטון, וחמש הדמויות בכל אחד מהם. אותה הבעה, אותה זווית ראש, אותו רגע בדיוק — כי כולן רצות על אותו סרטון תנועה.
לקחתי סרטון תנועה אחד, השתמשתי בו שוב ושוב עם דמויות שונות, ואז חיברתי את הכל לסרטון אחד שבו הדמויות מתחלפות תוך כדי אותה תנועה.
את הקטעים עצמם ייצרתי ב-Higgsfield Motion Control, ובשלב החיבור הסופי נעזרתי ב-Claude Code כדי לחסוך את עבודת העריכה הידנית.
הדבר הראשון שצריך הוא סרטון אחד שישמש כבסיס לכל הסרטון. זה יכול להיות ריקוד, קלוז-אפ עם תנועות פנים, ליפסינק, או כל תנועה אחרת שאתם רוצים לשכפל.
הסרטון הזה הוא בעצם השלד של כל התוצאה. כל הדמויות שתיצרו אחר כך יזוזו לפי אותו סרטון מקור, כולל הבעות פנים, תנועות ראש ותנועות פה.
במקרה שלי, סרטון המקור היה קלוז-אפ אנכי שבו הפנים ממש במרכז הפריים, ולכן היה לי חשוב להתאים גם את כל התמונות שיצרתי לאותו סגנון.
אחרי שיש סרטון מקור, צריך להכין את הדמויות שרוצים לשלב. זה חלק חשוב מאוד בתהליך, כי כדי שהמעברים ייראו טוב, התמונות צריכות להיות בנויות נכון.
בהתחלה למשל יצרתי תמונה אחת בגוף מלא, ואז הבנתי שזה לא מתאים בכלל, כי סרטון המקור עצמו בנוי כמו קלוז-אפ צפוף של הפנים. ברגע שהתאמתי את כל הדמויות לאותו framing, התוצאה השתפרה משמעותית.
ב-Higgsfield נכנסתי אל Video → Motion Control ושם העליתי שני דברים.
כאן העליתי את סרטון התנועה המקורי.
כאן העליתי בכל פעם תמונה אחרת של דמות.
ואז פשוט לחצתי Generate.
Higgsfield לקח את התנועה מהסרטון והלביש אותה על הדמות שבתמונה.
אחרי שנוצר הסרטון הראשון, לא שיניתי את סרטון התנועה. השארתי את אותו סרטון מקור, ורק החלפתי כל פעם את הדמות.
וזה בעצם הסוד של כל הטריק. אם בשנייה מסוימת דמות אחת מזיזה את הראש או פותחת את הפה, גם כל שאר הדמויות עושות את זה כמעט באותו רגע.
אחרי שסיימתי לייצר את כל הקטעים ב-Higgsfield, שמתי בתיקייה אחת את סרטון ההשראה, ואת כל הסרטונים שנוצרו לי. וכאן בעצם הייתי אמורה לעבור לשלב העריכה.
במקום לשבת ולערוך הכל ידנית, אני באופן אישי עבדתי עם Claude Code, למי שמכיר. מה שעשיתי היה מאוד פשוט: שמתי לו בתיקייה את סרטון ההשראה, ואז את כל הסרטונים שנוצרו לי ב-Higgsfield, וביקשתי ממנו ללמוד איך בנוי סרטון המקור ולעשות אותו הדבר על הסרטונים שיצרתי.
התוצאה הייתה מעולה. תוך כמה דקות הסרטון היה מוכן, ולא הייתי צריכה להתעסק ידנית עם שום שלב של עריכה. לא שכבות, לא חיתוכים, לא סנכרון ולא טיימליין.
זו מפת החיתוכים של הסרטון המוגמר, כפי ש-Claude Code בנה אותה אחרי שניתח את סרטון ההשראה ואת הפסקול. כל פס הוא שוט אחד, והצבע הוא הדמות שמופיעה בו.
שימו לב לשני הקטעים הצפופים — שם החיתוכים יורדים לשני פריימים כל אחד, בדיוק לפני נקודות השיא במוזיקה. ושימו לב שהדמות שלי נמצאת רק בקצוות: פתיחה של שלוש שניות, וסגירה של שנייה אחת.
אפשר כמובן לעשות את אותו דבר ידנית בתוכנת עריכה כמו CapCut. במקרה כזה, הרעיון הוא:
הדבר הכי חשוב כאן הוא שכל הקליפים יתחילו בדיוק מאותה נקודה. אם אחד מהם יזוז אפילו בכמה פריימים, המעבר כבר ייראה פחות חלק.
אסור להחליף את סרטון התנועה בין דמות לדמות. אם כל דמות מבוססת על סרטון אחר, המעברים כבר לא יתאימו.
ככל שכל הדמויות ממוקמות באותו מקום בפריים, בגודל דומה ובזווית דומה, המעבר נראה הרבה יותר טוב.
אם סרטון התנועה ברור, נקי ורציף, גם התוצאה תצא הרבה יותר מוצלחת.
הטריק כאן לא היה לכתוב פרומפט קסם, אלא להבין את השיטה:
את החיבור הסופי עשיתי עם Claude Code, שלמד את סרטון ההשראה ובנה את אותה לוגיקת עריכה על החומרים שיצרתי. וככה, בלי להיכנס לעריכה ידנית מסובכת, קיבלתי תוך כמה דקות סרטון מוכן.